חתולים ואבנים בדרכי השתן

הניתוח הראשון שסייעתי בו היה כשהייתי סטודנט לווטרינריה ב- 1991. זה היה ניתוח urethrostomy בחתול ג'ינג'י גדול. כששאלתי את המנתח (במבוכה של מי שאמור לדעת) מה זה urethrostomy, הוא אמר לי שאנחנו הולכים להפוך את החתול לחתולה. זה לא שהחתול הרגיש שהוא חתולה כלואה בגוף של חתול, אז למה לעשות לו שינוי מין?

החתול סבל ממופעים חוזרים של תסמונת המכונה FLUTD (feline lower urinary tract disease( בעקבות הצטברות אבן בדרכי השתן. בכל פעם מחדש צינור השתן שלו היה נסתם והיה צריך לפתוח את הסתימה. הסתימה הייתה מתרחשת במקום האופייני לסתימות מסוג זה בחתולים זכרים, בצינור השתן במקום בו יש היצרות באמצע הפין. הוחלט על הליך כירורגי בו מסירים את הפין לחלוטין ומייצרים פתח חדש לצינור השתן. התוצאה היא, שמקום ההיצרות מבוטל והחתול (אם אפשר עדיין לכנותו כך) יכול להשתין בחופשיות עד סוף ימיו.

ללא ספק ניתוח עדין ומורכב המצריך מיומנות רבה. התפעלתי מיכולותיו של המנתח שביצע את ההליך במהירות ובקלילות. כשהחמאתי לו על כך, אמר לי: "שטויות. בשנות השבעים הייתי עושה כמה ניתוחים כאלה ביום. עכשיו זה כבר נדיר."

תשובתו התמוהה מעוררת שאלות רבות: מה היה אז ומה השתנה? ממה זה נגרם? איך מונעים את זה?

בתנאים מסוימים יכולים להיווצר גבישים בתוך השתן אשר יוצרים משקע. המשקע עלול להתגבש לאבנים של ממש ו/או להצטבר בצינור השתן. התופעה מלווה בגירוי של השלפוחית ובדלקות. תופעה זו מתרחשת לא רק בחתולים, אלא גם בכלבים ואפילו בבני אדם. התופעה בולטת במיוחד אצל חתולים זכרים בגלל המבנה של הפין שלהם. יש להם היצרות של צינור השתן קרוב לקצה שלו. אם יש משקעים גבישיים בשתן עלול להיווצר במקום היציאה "פקק" מאבן אשר סותם את יציאת השתן. במקרה כזה נוצר מצב שהחתול פשוט לא מצליח להשתין.

חתול "סתום" נכנס מהר מאד למצב מסכן חיים וללא התערבות רפואית דחופה הוא עלול למות. בדרך כלל הבעלים מתלוננים על חתול שמנסה להשתין ולא מצליח (לעתים חושבים שיש לו עצירות כי הוא יושב בארגז החול ומיילל). החתול סובל מכאבים, מיילל הרבה ובסוף פשוט יושב ולא זז. במישוש של הבטן ניתן להרגיש את השלפוחית גדולה וקשה, כמו איזה כדור בייסבול בבטן.

על מנת להציל את חייו של החתול הסתום יש לאשפז אותו ולרוקן בדחיפות את השלפוחית על ידי פתיחת הסתימה עם קטטר או שאיבת שתן דרך קיר הגוף.

לא יודעים בדיוק מה גורם להיווצרות של גבישים מסוגים שונים בשתן. מה שבטוח, זה שיש קשר לאוכל. התופעה החלה בארה"ב בשנות ה- 70 של המאה הקודמת והגיעה למימדים מגפתיים. במחקרים אפידמיולוגים נמצא שרוב החתולים נסתמו מגבישים של אבן המכונה "סטרובייט" (struvite) ושכמעט כל החתולים אוכלים מזון יבש. עד אותה תקופה מזון יבש לחתולים היה הרבה פחות נפוץ. גילו שאבן הסטרובייט מכילה את המינרל מגנזיום ושהוא נוצר כשיש סביבה בסיסית בשתן.

הסתבר, שאכילת מזון יבש מעלה את הסיכון לסתימות בדרכי השתן בגלל שהוא עתיר מגנזיום ובגלל שהוא עושה שתן בסיסי. בעקבות תגליות אלה פותחו שני סוגי מזון. הסוג הראשון מיועד להמיס את אבני הסטרובייט ומשתמשים בו כדי לטפל בחתולים הסובלים מהתופעה. הוא ניתן כמזון מרשם רק במרפאות ווטרינריות. הסוג השני מכיל נוסחא מיוחדת אשר מכילה כמות מוגבלת של מגנזיום וגורמת לשתן להיות יותר חומצי. אלה מזונות מדף רגילים המיועדים לחתולים בריאים. המעבר למזונות מניעה כאלה הפחית באופן משמעותי את התופעה.

כאמור, המזון הוא רק אחד הגורמים אשר תורמים להתפתחות אבנים ולכן עדיין פוגשים חתולים שסובלים מסתימות בדרכי השתן, אך הרבה פחות. חלקם ניתן לרפא עם המזון הרפואי המיוחד שממיס אבנים וחלקם יזדקקו לאותו ניתוח מוזר.

קיימים עוד סוגי אבנים שיכולות לגרום לבעיות בדרכי השתן. אחת החשובות היא אבן ה- "אוקסלאט" (oxalate). מאז שהאבן המתחרה, סטרובייט, איבדה מהפופולאריות שלה, אחוז מקרי האוקסלאט עולה, אף שהוא עדיין נדיר.   

לסיכום:

1. קנו לחתולים מזון יבש שכתוב על האריזה שהוא מסייע בהפחתת הסיכון לאבנים בדרכי השתן.

2. עקבו אחר חתולכם והיו בטוחים שהוא משתין בתדירות סבירה. 

3. הקפידו שלחתולים יהיו הרבה מי שתייה טריים כל הזמן.

4. אם החתול מראה סימני מצוקה, מתקשה להשתין או שרואים דם בשתן, להחיש אותו למרפאה ווטרינרית.

5. אם קיבלתם הנחיות לתת מזון מיוחד, אל תפסיקו לתת מזון זה ללא אישור מהרופא/ה של החתול.

מאת: ד''ר דיויד רוזנבלט, הווטרינר הראשי של לה-קט